הודעה לבעלי האתר

תקופת הניסיון הסתיימה, יש ליצור מנוי דרך ממשק ניהול האתר.
האתר נכנס לרשימת המחיקה ויימחק בקרוב
לחץ כאן אם אינך זוכר את כתובת ממשק ניהול האתר שלך.
מאמרים חשובים לתוצאות טובות יותר
 
צ'יקלטה- אופניים וספינינג
  • ENERGY BIKE
    עמדות דיווש מייצרות חשמל !!!
    חוויה אקולוגית , ספורטבית וחינוכית לסביבה. 
    מתאים לאירועי ספורט ! 
    פרטים בעמוד השכרות ספינינג

מאמרים לתוצאות טובות !!!

הופעה לאימון ספינינג (רכיבת אופניים באולם)

                                                   

      להלן "רשימת מכולת" עם הסבר בסיסי – כיצד להתכונן לאימונים מבחינת ציוד ולבוש:

 

       1.         מגבת- הזעה רבה נוצרת באולם הספינינג, ללא הרוח המאווררת ברכיבות חוץ, לכן טוב להשתמש במגבת ולהפחית את ההזעה על הכידון ( לעיתים מחליק) ועל הרצפה ( זהירות ביציאה מהאופניים- היו מקרי החלקה !).

       2.         מכנסיים

 למתאמנים חדשים- מכנסי ספורט באורך סביר, לא קצרים מאוד כמו מכנסי ריצה , כי משתפשפים מהמושב.  חשוב שלא יהיו רחבים מאוד כי יפריעו לפעילות הדיווש . הטוב ביותר זה מכנסיים צמודים כמו טייץ.

למנוע שפשופים מהמושב, רצוי למרוח את אזור המפשעה בקרם גוף שמנוני וזה מקל מאוד.

כיסוי ג'ל למושב- כיסוי ג'ל אישי למושב – עלותו פחות מ 100 ₪ ( נכון לשנת 2010) והוא מרכך את קשיחות הישיבה.  טוב בשלבי ההתחלה על שמתרגלים לישיבה.

למתאמנים קבועים- מכנסי רכיבה, עם פד/ ספוג , מורכבים מ 4-12 פאנלים, המקנות הצמדה ונחות במנח גוף בזמן הרכיבה. פס גומי, סיליקון מצמיד סוף מכנס הרכיבה לירכיים . לשים לב שהוא צמוד אך לא לוחץ מאוד כי בזמן פעילות הרכיבה ועליית החום יכולות להיווצר שלפוחיות.

כאשר מכנסיי הרכיבה צמודים מאוד – הם מאוד נוחים, אם משוחררים מעט- מגלים חוסר נוחות בעיקר ברכיבות ארוכות.

את מכנסי הרכיבה לובשים ללא תחתונים , כי התפרים לוחצים ומשפשפים ורצוי למרוח קרם גוף באזור המפשעה ואפילו משחה שומנית אם הרכיבות ארוכות מאוד.

                                            

       3.         שעון דופק-

       4.         ישנה חשיבות גדולה מאוד לשעון הדופק  - כי הוא מהווה את הבקרה ומדידת המאמץ מעבר לתחושה. חשוב שתצוגת השעון תהיה גדולה, והספרות המציגות את הדופק תהיינה ברורות וגדולות. מסכי שעונים הכוללים כמה נתונים בתצוגה אחת בעייתית לספינינג שהתאורה הוא לרוב עמומה. רצוי שרצועת החזה שמשדרת לשעות את פעימות הדופק תהיה מקודדת לשעון וכך לא יהיו הפרעות משעונים של מתאמנים קרובים.

       5.         נעליים-

למתאמנים חדשים-  רצויי נעליים קשיחות כדי לא ליצור עומס, על כף הרגל. נעלי "סניקרס" בעלי סוליה דקה לא מומלצות.  בליטות חדות יוצאות על משטח הדריכה של הפדלים כדי לאחוז טוב יותר את סוליית הנעליים ובכך מכאיבות למתאמנים עם נעליי ספורט בעלות סוליות דקות.

       למתאמנים קבועים- נעלי רכיבה אפקטיביות יותר לרכיבה, " משתפות" שרירים נוספים (אחוריים) , מאזנות את השרירים הפועלים ומפחיתות עומס מהברכיים.

לספינינג מתאימים נעליי רכיבת הרים / שטח ולא נעליי רכיבת כביש. מנגנון תפס הפדלים שקוע בסוליית נעליי ההרים ובכך מאפשר הליכה וירידה מהאופניים מאשר ברכיבת כביש שמנגנון התפס הוא חיצוני וגדול יותר. בנוסף התפס ברכיבת הרים צף ומאפשר תנועה משוחררת יותר מרכיבת כביש ומתאים יותר לאוכלוסיית הספינינג.

התפס ( נקראים קליטים)  המתאימים לפדלים של אופני הספינינג  הנם לפי צורתו / תבניתו של  פדל ה  S.P.D  של חברת שימנו. כל תפס/ קליטים אחרים שיש בתחום רכיבת ההרים- אינם מתאימים !

       6.         מתאמי פדלים- יש מתאמי פדלים של אופניי הרים ויש של אופניי כביש. 90% מהמתאמנים הם של אופני הרים הם D.P.S "שימנו" או תואם "שימנו". במידה ואין פדלים עם SPD יכול המתאמן להביא איתו פדלים ולחברם לפני האימון.

       7.         גרביים- כמובן ששמים גרביים ורכיבה ללא גרביים תשפשף את כף הרגל.  אפשר גרביי ספורט רגילות וישנן גרבי רכיבה שסוברים שתומכים טוב יותר באזורי הדריכה, ולעיתים עוטפים את הגרב פסי גומי / פלסטיק/ סיליקון הגורמים לנעל הרכיבה היצמדות לגרב,  גרבי הרכיבה דוחי זיעה , רטיבות והצטברות בקטריאלית. 

       8.         חולצה כיום ישנן חולצות ספורט, ריצה, רכיבה אשר עשויות מחומרים/ בדים/ סיבים דוחי הזעה ובזמן האימון החולצה נשארת קלה ומאווררת .

לרוכבים קבועים- מומלץ להתאמן עם חולצות רכיבה צמודות על הגוף ולא מתנופפות במנח הרכיבה עם הטיית הגו מטה. בחלקה האחורי כיסים נוחים לשים אוכל, מפתחות, טלפון, מים , מקרופון וכו... ואינם מפריעים בזמן הרכיבה.

       9.         כפפות רכיבה-

      משמשות לאחיזה טובה- משמעותי יותר לרכיבת חוץ

      ובספינינג אוחז טוב את הכידון בזמן רטיבות ההזעה.

     10.       סרטי ראש / בנדנות- לספיגת זיעה טובה יותר. טוב גם למרכיבי משקפיים.

     11.       בקבוק מים- חובה.  חשוב שיהיה בגודל / צורה של בקבוק ספורט / רכיבה כי כך הוא מותאם לגודל  מתקן 'מחזיק בקבוק המים' באופניים. לאימון ספינינג מומלץ לשתות מים, ובעיקר לשתות לפני האימון ולאחריו ולמקצוענים... אפשר לשתות משקאות ספורט המכילים מינרלים , ויטמינים, סוכרים ומלחים כדי לשמור לנו על רמת הביצוע וההתאוששות מהאימון.

חשוב לציין כי משקאות אלו מכילים קלוריות כמובן ולעיתים רבות. 




מיץ סלק – הנשק הסודי של רוכבי הטור דה-פראנס
מחקר חדש שהתפרסם לאחרונה ב-Medicine and Science in Sports and Exercise , מצביע על תוסף חדש ומפתיע, חוקי לחלוטין, שעשוי לסייע לרוכבים "לגלח" שניות יקרות מזמני הביצוע שלהם – מאת מולי אפשטיין, פיזיולוג במרכז לרפואת ספורט ולמחקר בווינגייט
  17/07/11
מאמרים נוספים בתחום
התאמות תזונה דינמיות לחולי סוכרת מטיפוס 1 העוסקים בספורט
לחיים! בירה נטולת אלכוהול וספורט
תזונה נכונה לאימוני טריאתלון ולתחרויות
סרטן – צמחוני או לא?
מאמרים נוספים בתחום
 
ביום ראשון הקרוב, לאחר 3 שבועות מפרכים של רכיבה מאומצת והפגנת יכולות נדירות, יחצו רוכבי הטור דה-פראנס את שער הניצחון בפריז. אם לא תהיינה התפתחויות דרמטיות, את החבורה יוביל כנראה אלוף חדש. במרוצת השנים האחרונות נפגע הטור דה-פראנס תדמיתית עקב שערוריות סימום שהכתימו את הענף  – בינתיים זה נראה נקי, פרט לרוכב אחד שנתפס על חומר משתן, אין עדיין דיווחים על מקרי סימום נוספים.
האם הרוכבים גילו פטנט חדש?
הטור דה-פראנס נחשב לתחרות הספורט הקשה ביותר בעולם. 3 שבועות של מאמץ עילאי לאורך 3,430 ק"מ
עשויים להיות מוכרעים בסופו של דבר בהפרש של כמה עשרות שניות! כך זה היה בשנה שעברה. 39 שניות בלבד הפרידו בין הזוכה לסגנו וכשמדובר בתחרות שנמשכת למעלה מ-90 שעות, זהו הפרש זעום ביותר. במציאות בה כל שנייה עשויה להיות מכרעת עושים הרוכבים כל דבר אפשרי על מנת להרוויח יתרון תחרותי – החל משימוש באופניים שעשויים מסיבי פחמן ועד לאחרון החידושים בתחום תזונת הספורט.
חוקרים מאוניברסיטת Exeter שבבריטניה, מצאו ששתייה של מיץ סלק מאפשרת לרוכבים תחרותיים לקצר את זמן הרכיבה של מרחק נתון. זהו המחקר הראשון מסוגו שמראה שמיץ סלק הוא תוסף יעיל כאשר מדובר בסימולציה תחרותית.
במחקר השתתפו 9 רוכבים תחרותיים שהתבקשו לבצע שני מבחני זמן – האחד למרחק 4 ק"מ והשני למרחק של 16 ק"מ. כל אחד מן הרוכבים התבקש לבצע פעמיים כל מבחן זמן. לפני כל מבחן זמן התבקשו הרוכבים לשתות חצי ליטר של מיץ סלק. פעם אחת הרוכבים קיבלו מיץ סלק רגיל ופעם אחת, מבלי ידיעתם של הרוכבים ושל החוקרים, שתו הרוכבים מיץ סלק ממנו הוצא רכיב המפתח שבו – תחמוצת החנקן.
במהלך הרכיבה מדדו החוקרים את צריכת החמצן של הרוכבים במטרה לוודא שהם אכן עובדים בעצימות מרבית.
תוצאות המחקר הראו שלאחר שתיית מיץ הסלק הרגיל הצליחו הרוכבים לייצר הספקים גבוהים יותר במהלך הרכיבה (וואט) עבור אותה רמה של מאמץ – מה שמעיד אולי על כך שמערכת השרירים שלהם ומערכת הלב, הריאות וכלי הדם תפקדו ביעילות גבוהה יותר.
בממוצע, הרוכבים היו מהירים יותר ב-11 שניות (2.8%) במבחן הזמן למרחק 4 ק"מ ו-45 שניות מהירים יותר (2.7%) במבחן הזמן ל-16 ק"מ.
לדברי פרופסור Andrew Jones מאוניברסיטת Exeter והחוקר הראשי במחקר, זו הפעם הראשונה בה נבדקת השפעתו של מיץ סלק ורמת תחמוצת החנקן הגבוהה שנמצאת בו, על רוכבים בסימולציה תחרותית.
"הממצאים מראים שיפור ביכולת הביצוע, שיפור שעשוי להיות מאוד משמעותי ברמה התחרותית, במיוחד בתחרות כמו הטור דה-פראנס שם המרווחים בין המנצחים עשויים להיות קטנים ביותר", הסביר החוקר.
מיץ סלק – איך זה עובד?
מיץ סלק הוא מקור טבעי לתחמוצת החנקן, רכיב פעיל לו מיוחסות סגולות של שיפור ביצועים אצל ספורטאי סבולת. לתחמוצת החנקן יש שתי השפעות פיזיולוגיות: הראשונה, הרחבה של כלי דם, הפחתה בלחץ הדם והגברת זרימת הדם לרקמות. השנייה, הפחתה של כמות החמצן לה נזקק השריר במהלך מאמץ גופני. לאפקט המשולב הזה יש השפעה משמעותית על ביצוען של מטלות גופניות, בין אם בביצוע מאמצים בעצימות גבוהה או בין אם בביצוע מאמצים בעצימות נמוכה.
מחקרים קודמים שבוצעו באוניברסיטת Exeter, הדגימו שיפור בביצוע מאמצים גופניים לאחר שתייה של מיץ סלק.
מיץ הסלק בו השתמשו החוקרים במחקר הנוכחי סופק על ידי חברת James White Drinks.
 
 

איך שגלגל מסתובב – טור דה-פראנס 2011

פרסי הכסף הגדולים, השאיפה לשלמות והעומס השנתי, הם אלה שדוחפים את המשתתפים אל הקצה – במקרים לא מעטים מדובר גם בקצה של המחט. הפרופיל הפיזיולוגי של רוכבי תחרות הספורט הקשה והמפרכת מכולן, מאת מולי אפשטיין, פיזיולוג במרכז לרפואת ספורט ולמחקר בווינגייט
    28/06/11
לאנס ארמסטרונג
לאנס ארמסטרונג




מולי אפשטיין  מנהל פורום "חיים וספורט"

היה מי שאמר, ויותר מפעם אחת, שהטור הוא מעל לכל. אולי זו אמירה פשטנית, אבל אין ספק שהיא נכונה, ועוד איך נכונה! למרות הטלטלות העזות שמלוות אותו מאז סוף שנות ה-90 הטור דה-פראנס נשאר חסין ופופולרי מתמיד. פרשיות הסימום שעברו על הטור במרוצת השנים האחרונות, הביכו לא מעט את הארגון הענק הזה. בשנה שעברה, היה זה המנצח אלברטו קונטאדור שנתפס על שרידי החומר האסור קלנבוטרול, פרשייה שטרם הגיעה לכדי סיום.
אבל מסתבר שכל-כך הרבה אנשים ברחבי העולם אוהבים את הענף הזה ולכן הם מוכנים לבלוע מדי שנה צפרדעים בגודל אימתני שכזה. אסור גם לשכוח שבטור מעורבים סכומי עתק, ואף אחד לא באמת רוצה לקלקל את החגיגה השנתית.
וכמו במחזורי הגאות והשפל, יש דברים שאינם משתנים. בשבת הראשונה של חודש יולי זה מתחיל בפעם ה-98: טור דה-פראנס, מהדורת 2011.

"עוד בימים הראשונים של ההיסטוריה..."
ב-1 ביולי בשנת 1903 התייצבה על קו הזינוק ליד פריז קבוצת רוכבים חובבנים למרוץ אופניים חדש. המרוץ החדש היה תרגיל שיווקי שמטרתו לקדם את קצב המכירה של עיתון צרפתי. לימים הפך מרוץ זה לתחרות הסבולת הקשה ביותר בספורט – הטור דה-פראנס או בשמו המקוצר, הטור. 60 רוכבים, מרביתם איכרים ונפחים, התייצבו בנקודת הזינוק ליד הבירה, פריז. הקטע הראשון של המרוץ היה מפריז לליון ואורכו היה 467 ק"מ של כבישים לא סלולים.
בין הרוכבים היה מנקה ארובות צרפתי בשם Maurice Garin, שמקץ 17 שעות היה למנצח של הקטע הראשון בטור. מהירותו הממוצעת אגב הייתה 27 קמ"ש. לבסוף, אחרי 6 שלבים, 2,428 ק"מ, 94 שעות ו-33 דקות, הוכתר Garin למנצח הראשון של הטור. 21 רוכבים, מתוך ה-60 שהתחילו, סיימו את המרוץ המפרך בעיר הבירה פריז. אחרון המסיימים עשה זאת 65 שעות אחרי שהמנצח חצה את קו הסיום...
היום, 108 שנים לאחר המרוץ הראשון, מתייצבים על קו הזינוק של הטור ספורטאי הסבולת הטובים בעולם. לא עוד נפחים ומנקי ארובות אלא רוכבים מקצוענים, מאומנים היטב הממוקדים כולם במטרה אחת – הפגנת ביצועי שיא במהלך 21 הימים של הטור.

פרופיל מסע
הטור הראשון, מוריס גארן, המנצח, תמונה חופשית לשימוש ויקיפדיהבאופן מסורתי, תחילתו של הטור דה-פראנס היא בצרפת. הפעם הראשונה שבה הוזנק הטור מחוץ לגבולות צרפת הייתה ב-1954, אז נפתח המרוץ בבירת הולנד, אמסטרדם. מאז אירחו את קטע הפתיחה, בין השאר, גם בריסל, קלן, שרלרואה, לוקסמבורג, דבלין, ליאז' הבלגית וב-2007 לונדון. השנה יעבור הטור ב-15 ערים חדשות.
הטור דה-פראנס מהדורת 2011 יוזנק ב-2 ביולי מ-Passage du Gois בקטע רכיבה של 191.5 ק"מ. קטע הסיום ייערך ב-24 ביולי בהקפות המסורתיות של שער הניצחון בבירה הצרפתית. הטור כולל 21 קטעי רכיבה שיכסו מרחק כולל של 3,430.5 ק"מ.
פרופיל הרכיבה של הקטעים הוא כדלקמן:
• 10 קטעים שטוחים
• 6 קטעי טיפוס בהרים
• 3 קטעים הרריים מתונים
• קטע רכיבה אישי נגד השעון
• קטע רכיבה קבוצתי נגד השעון
 
מאפיינים נוספים: 4 קטעים יסתיימו בפסגות ההרים, במהלך הטור יהיו 2 ימי מנוחה, סך המרחק של הקטעים נגד השעון יהיה 65.5 ק"מ.
למפת המרוץ ולפירוט המקטעים  הקליקו כאן 

 

הטור הוא ללא ספק תחרות הספורט הקשה והמפרכת מכולן. לא פלא שעל מנת לעמוד בעומסים הגופניים העילאיים האלה, נעזרים הרוכבים בנפלאות הפרמקולוגיה, פשוט אי-אפשר אחרת. התחרות הגדולה, פרסי הכסף הגדולים, השאיפה לשלמות והעומס השנתי, הם אלה שדוחפים את המשתתפים אל הקצה. במקרים לא מעטים מדובר גם בקצה של המחט.
על מנת להבין מה עובר על הרוכבים במהלך האימונים ובמהלך הטור, שרטטתי את הפרופיל הפיזיולוגי הבא:
• קילומטראז' שנתי באימונים ובתחרויות – 35,000-30,000 ק"מ.
• גיל ממוצע של מנצחי הטור – 28
• גובה ממוצע של רוכב אופניים בטור – 185-180 ס"מ; המתמחים בטיפוס – 180-175 ס"מ
• משקל ממוצע של רוכב אופניים בטור – 75-70 ק"ג; המתמחים בטיפוס – 66-60 ק"ג
• אחוז השומן בגופו של רוכב אופניים בטור – 9%-6%
• נפח הרכיבה בטור – כ-3,400 ק"מ, ב-21 ימים (יומיים מנוחה), כ-100 שעות

• ראש – מאמץ כל-כך ארוך ותובעני כמו הטור דה-פראנס, מצריך תעצומות נפש גבוהות מצדו של הרוכב ויכולת ריכוז גבוהה. ליכולת המנטאלי יש תרומה מכרעת להצלחת הרוכב. מי שקרא את ספריו של לאנס ארמסטרונג, יודע בוודאי על מה מדובר. במהלך קטעי הרכיבה השונים מקבל הרוכב הוראות ממנהל הקבוצה. רשת קשר אלחוטית מאפשרת תקשורת דו-כיוונית בין הרוכב ובין המנהל הנמצא ברכב המלווה. המנהל, הצופה בתחרות דרך מסכי טלוויזיה שנמצאים ברכב הליווי של הקבוצה, מעביר לרוכבים הוראות הקשורות לטקטיקה הקבוצתית. ציוד הטלמטריה (מדידה מרחוק) הנמצא על הרוכבים משדר למנהל הקבוצה נתונים רציפים על קצב הלב ועל ההספק אותו מייצר הרוכב במהלך הרכיבה. על סמך נתונים אלה מנחה המנהל את קבוצת הרוכבים שלו כיצד עליהם לנהוג לאורך הקטעים.

• עור וטמפרטורת הגוף – במהלך הטור דה-פראנס עוברים הרוכבים תנודות קיצוניות במזג האוויר. קור עז בהרי האלפים, חום כבד בעמקי הפירנאים, רוחות חזקות וגשם סוחף. טמפרטורת הגוף וטמפרטורת העור, משתנות בהתאם לסוג המאמץ שנדרש מן הרוכבים בכל אחד מן הקטעים ובהתאם לתנאי מזג האוויר והלבוש. טמפרטורת העור נעה בטווח 35-32 מעלות צלסיוס. טמפרטורת הגוף נעה בטווח 39-37 מעלות צלסיוס.

 

• ריאות – קצב הנשימה ונפח האוויר שעובר דרך הריאות בכל דקת מאמץ משתנה בהתאם לקטעי הרכיבה השונים. במהלך קטעי הרכיבה המישוריים וה"קלים" יחסית (רכיבה בדבוקה גדולה, חיסכון אנרגטי, נינוחות יחסית) נושם הרוכב כ-80-70 ליטר אוויר בדקה. במהלך הקטעים הקשים והתובעניים (מרוץ נגד השעון, קטעי הטיפוס) נושם הרוכב 150-130 ליטרים של אוויר בכל דקה של מאמץ. תדירות הנשימה של הרוכב בקטעי השיא מגיעה ל-60-50 נשימות בכל דקה. לשם השוואה, במצב מנוחה אנו נושמים 16-12 נשימות שמכניסות לריאותינו 8-6 ליטרים של אוויר.

• לב – קצב הלב (תדירות פעימות הלב בכל דקה) של הרוכב נתונה לשינויים רבים במהלך הרכיבה. בקטעי הרכיבה הנינוחים (מישור, רכיבה ב"פלטון" - הדבוקה) הדופק של הרוכב נע סביב 140-130 פעימות בדקה. הסיבה לדופק כה נמוך במהירות רכיבה גבוהה יחסית, היא החיסכון האנרגטי (30% בקירוב) המושג באמצעות הרכיבה בדבוקה הצמודה. בקטעים נגד השעון ובקטעי הטיפוס המפרכים, מטפס הדופק של הרוכב לערכים של 90% ויותר מן הדופק המרבי (185-175 פעימות בדקה).

• כושר אירובי (כושרם של הלב, הריאות, כלי הדם והשרירים) – צריכת החמצן המרבית ("נפח המנוע") של רוכב מקצוען בטור היא 6-5.5 ליטר חמצן בדקה. בקטעים מסוימים לאורך המסלול נדרש הרוכב לנצל 90% ויותר מערך זה. לשם השוואה, צריכת החמצן הממוצעת של שחקן כדורגל היא כ- 4.5-4 ליטרים בדקה.

• רגליים – קצב הדיווש הממוצע של רוכבי הטור נע סביב 100-90 סיבובים בדקה. בקטעי המרוץ נגד השעון מגיעים הרוכבים למהירות של מעל ל-50 קמ"ש ואילו במהלך הטיפוס על פסגות ההרים צונחת המהירות הממוצעת ל-20 קמ"ש בממוצע. שרירי הרגליים הם המנוע העיקרי של רוכב האופניים והם אלה שצורכים את מרבית האנרגיה לצורך ביצוע המאמץ. מרבית הדם המוזרם מן הלב מופנה לקבוצות שרירים אלה במטרה לספק חמצן וחומרי הזנה ובמטרה לפנות פסולת שנוצרת בתהליכי חילוף החומרים והפקת האנרגיה. במהלך הטיפוס במעלה מייצר הרוכב הספק מכאני של 7-6 ואט לכל ק"ג משקל גוף. רוכב במשקל 70 ק"ג יידרש להפיק הספק של כ-450-400 ואט במשך עשרות דקות בדרכו אל הפסגות שלאורך המסלול. אדם ממוצע יישבר בבדיקת מאמץ על גבי אופניים בעומס של 150-100 ואט.

• ידיים – הידיים אינן משמשות ככוח מניע, אולם יש להן חשיבות עצומה ברכיבה במעלה. במהלך הטיפוס מושך הרוכב בחוזקה את הכידון במטרה ליצור לחץ נגדי אל מול העבודה המאומצת של הרגליים. ברכיבה בעמידה (רכיבה לא חסכונית אותה מבצע הרוכב לעתים במהלך הטיפוס) משמשות הידיים לאיזון ולייצוב הגוף. מאמץ גבוה של שרירי הידיים גורם לעלייה בלחץ הדם. ברכיבה במישור פעילותן של הידיים קטנה.

• תזונה – קטעי הרכיבה המגוונים והארוכים (הארוך שבהם הוא למרחק 226.5 ק"מ והוא נמשך כ-6 שעות), המאמץ הגדול ושעות הרכיבה הרבות, גורמים להוצאה קלורית גבוהה ביותר. רוכב אופניים בטור דה-פראנס מוציא מדי יום כ-7,000-6,000 קלוריות. בפרק הזמן שנותר מסיום קטע רכיבה אחד ועד לתחילתו של הקטע הבא (כ-18 שעות) על הרוכב לאכול במטרה להשלים את כמות הקלוריות שהוציא. בנוסף, חייב הרוכב לאכול במהלך קטעי הרכיבה עצמם. את זה הוא עושה באמצעות משקאות אנרגיה ואכילת חטיפים עתירי אנרגיה. למעשה, 49% מהסך הקלורי היומי נצרכים במהלך הרכיבה עצמה. בכל שעת רכיבה אוכל הרוכב 94 גרם פחמימות. 30% מהסך הקלורי שמקורו בפחמימות מסופקים באמצעות משקאות ספורט.

• כליות – במהלך הרכיבה נפסק כמעט לחלוטין תהליך ייצור השתן. זרימת הדם לכליות במהלך המאמץ קטנה באופן משמעותי. במנוחה עובר דרך הכליות ליטר אחד של דם בדקה ואילו במאמץ עצים הכמות יורדת ל- 300-200 מיליליטר בלבד.

 

היבטים פיזיולוגיים
 


לאנס ארמסטרונג